פעם אחת בארוחת ערב לקראת חג פסח שאלנו
את יותם, בני בכורי, שהיה אז בגיל הגן "מה אכלו בני ישראל במדבר?".
בגאווה ציפינו לשמוע את מה שבטח לימדו אותו בגן, אבל הקטן ענה בפה מלא ובבטחון רב:"
חביתה, גבינה לבנה וסלט".
מי שמוצאו מפרס בטח מכיר את ה"קוקו סבזי" שהיא חביתה עתירת ירוקים כגון תרד, בצל ירוק ועוד, במקור היתה חביתה זו מוגשת בימי החג בראש השנה.
במסגרת הפרוייקט האישי שלי (פרטים בפוסט הראשון), הגשתי השבוע לשולחן בארוחת הערב פריטטה ריחנית של בטטה ורוזמרין.פריטטה היא חביתה איטלקית, תפוחה במידה מסויימת וטעימה טעימה. גם אותה אפשר להכין עם הרבה גיוונים והיא קלה להכנה (מתכונים לפריטטה ולעוד חביתות תמצאו בסוף הפוסט).
אבל,בסופו של דבר, כאשר הגשתי לשולחן בגאווה את הפריטטה שלי ולצידה סלט ירקות קצוץ וגבינה לבנה, הסתכל יותם בהבעה מאוכזבת ושאל "אמא תגידי, מה קרה לחביתה הפשוטה והטובה של פעם?"
שלכם, רונה
נדמה שמאז ומעולם , משחר ההיסטוריה
הלאומית שלנו , חביתה, גבינה לבנה וסלט היו שם על השולחן.
גם היום כאשר אני שוברת את הראש מה
להכין לארוחת הבוקר או הערב, איך לחדש ולא לשעמם ואיזה גיוון להכניס אני יודעת שעם כל
היצירתיות, חביתה גבינה לבנה וסלט ירקות יעשו את העבודה ויתקבלו בשמחה כאילו זאת
הפעם הראשונה שהם מוגשים לשולחן.
אצל רובנו השילוש הזה תמיד מחזיר בנוסטלגיה
לעבר ארוחות הערב של ילדותינו. אני תמיד מרגישה תחושה של שיגרה טובה, הרגשה שזה רק אנחנו, המשפחה המצומצמת, בערב יום חול שיגרתי בלי אורחים, בלי ארוחות בומבסטיות, בלי זעזועים.
במקומות אחרים בעולם, ארוחות הבוקר הן משהו אחר. אנחנו אף פעם לא מבינים איך האנגלים מסוגלים להכניס על הבוקר לפה שעועית ובייקון מטוגן, והגרמנים נקניקיות עסיסיות. מולם ניצבת לה הגבינה הלבנה בגאווה ישראלית ונראית נשגבת, בריאה וטהורה מתמיד. ואז ביחוד כשאנחנו בחו"ל אנחנו מתגעגעים לחביתה לגבינה ולסלט.
יש גם כל מיני סוגי חביתות. שטוחות, מקושקשות, ביצות עין (האחרונה אהובה במיוחד על יותם). יש גם חביתות נפלאות שמגיעות ממחוזות אחרים, כך למשל יש את חביתת הירק הירושלמית שנקראת "עיג'ה" שהבסיס שלה מורכב מביצים, תפוחי אדמה והרבה פטרוזיליה. יש לחביתה הזו הרבה גיוונים והיא טעימה ביותר.
במקומות אחרים בעולם, ארוחות הבוקר הן משהו אחר. אנחנו אף פעם לא מבינים איך האנגלים מסוגלים להכניס על הבוקר לפה שעועית ובייקון מטוגן, והגרמנים נקניקיות עסיסיות. מולם ניצבת לה הגבינה הלבנה בגאווה ישראלית ונראית נשגבת, בריאה וטהורה מתמיד. ואז ביחוד כשאנחנו בחו"ל אנחנו מתגעגעים לחביתה לגבינה ולסלט.
יש גם כל מיני סוגי חביתות. שטוחות, מקושקשות, ביצות עין (האחרונה אהובה במיוחד על יותם). יש גם חביתות נפלאות שמגיעות ממחוזות אחרים, כך למשל יש את חביתת הירק הירושלמית שנקראת "עיג'ה" שהבסיס שלה מורכב מביצים, תפוחי אדמה והרבה פטרוזיליה. יש לחביתה הזו הרבה גיוונים והיא טעימה ביותר.
 |
| קוקו סבזי. |
במסגרת הפרוייקט האישי שלי (פרטים בפוסט הראשון), הגשתי השבוע לשולחן בארוחת הערב פריטטה ריחנית של בטטה ורוזמרין.פריטטה היא חביתה איטלקית, תפוחה במידה מסויימת וטעימה טעימה. גם אותה אפשר להכין עם הרבה גיוונים והיא קלה להכנה (מתכונים לפריטטה ולעוד חביתות תמצאו בסוף הפוסט).
 |
| פריטטת בטטה ורוזמרין. צילום:רונה |
שלכם, רונה
אשמח לשמוע על עוד מיני חביתות שאתם מכירים או מכינים בבית.
קישורים למתכוני חביתות:
פריטטה בטטות ורוזמרין של "על
השולחן"
בדיוק לפני כמה ימים גליה ואני דיברנו על כמה אני לא אוהב חביתות "פשוטות," אבל מת על חביתות עם בצל.. :)
ReplyDeleteיואבי, יותם ונדב מתים על חביתות "פשוטות" אני עם עשבי תיבול וגלעד עם המון בצל.
ReplyDeleteדש לגליה