דבר קטן וטוב

פה ושם במהלך השנים אני קוראת עם תלמידיי את הסיפור הקצר "דבר קטן וטוב" מאת ריימונד קארבר "קארבר מספר סיפורים מהחיים ,אמריקה שלו היא אמריקה של אנשים רגילים. אמריקנים רגילים, שלפתע היו למפסידים במרוץ אחרי החלום האמריקני. באמצע החיים קורה להם משהו - תאונה, פיטורים, ביקור אצל חבר - והם נופלים לתוך איזה סדק במציאות החברתית,שציפה להם תמיד מתחת לקרום הדק והשביר של השגרה".

 בסיפור "דבר קטן וטוב" מעמיד קארבר את הזוג וייס מול אסון נוראי (מות בנם בתאונת פגע וברח) ובאחת מתנפצים להם חלומות והנחות בדבר טיבה של החברה ויכולתה להיות מקור נחמה. דווקא האופה והלחם הכהה שאותו הוא מגיש לזוג המובס בסיום הסיפור, הוא המקור האמיתי לנחמה. האופה שמתואר בתחילת העלילה כאדם אטום ומנותק זוכה אף הוא לרגע של נחמה כשהוא מגלה את הסיפוק בעבודתו, ומבין כי חייו אינם חסרי משמעות: "הוא שמח שאינו מוכר פרחים", שהם משהו שניתן רק להריח, פנייה קצרת מועד וזמנית לחושים, בעוד שאת הלחם גם מריחים וגם טועמים, והוא משביע וממלא לאורך זמן – ממלא צורך קיומי. השימוש בחושים מדגיש  את חזרתם של הזוג וייס  לחיים – הם לא רק אוכלים, אלא גם מריחים את הלחם ונהנים מריחו. הסיפור מסתיים בקורט של תקווה, למרות הכאב וחוסר הצדק, שבאובדן הילד"

מאז התקופה הפרהיסטורית הלחם תמיד היה שם.

בתחילה בני האדם הקדמונים היו לועסים את דגני הבר לפני אכילתם, אך מכיוון שעיכולם היה קשה לא מוצה הפוטנציאל התזונתי שהיה טמון בהם.  בסביבות האלף ה10 לפנה"ס החל האדם לקלות את הדגנים ולטחנם לקמח גס אשר עורבב עם מים לעיסה שיובשה בשמש או נאפתה על גחלים, משהו כמו לחם שטוח דק.

המצרים הקדמונים היו הראשונים שנעזרו במחצית הראשונה של האלף ה3 בשאור על מנת להתסיס את עיסת הבצק. השאור הוא גוש בצק שתוסס ותופח בעזרת שמרי בר שנמצאים על זרעים ונישאים באויר. השאור מוכנס ומעורבב עם גושי בצק טריים ובכך עוזר לתפיחתם.

ללחמם של הפרעונים ובני המעמד העליון הוספו תמרים ודבש, פירות ושומשום. לחם שנוספה לו חמאה נקרא "לחם השמש" והוא מיוצר גם כיום במצרים.

ממצרים הקדומה התפשט הלחם לשאר אזורי העולם הישן וכל אזור פיתח שיטות חדשות להכנת הלחם.

ללחם יש מקום מרכזי בפולקלור של העמים השונים. הוא נחשב לסמל למזל טוב ויוחסו לו סגולות לגירוש הרוע.  בתקופות העתיקות קישרו בני האדם את תפיחתו של הלחם בזמן האפייה לתפיחת בטנה של אישה בהריון, ובשל כך נחשב הלחם לסמל החיים. במאה ה-19 הושיבו בכמה מקומות באירופה בתולות מזדקנות על תנורי לחם במטרה שימשכו מחזרים.  בצרפת חוברו מטאפורות אודות הלחם ותהליך אפייתו: התנור נמשל לרחם האישה, הבאגט הקביל לאיבר המין הזכרי והשמרים הושוו לזרע.

יש עוד כל כך הרבה מה לומר על הלחם ועל ההיסטוריה שלו, ומי שזה מעניין אותו ימצא בסוף הפוסט קישורים למאמרים בנושא. אני דווקא רוצה לספר לכם על שני סיורים שקשורים בלחם שערכתי באחרונה. האחד בפריס (איך לא?) והשני סיור לילה מקומי במאפיות ותיקות בירושלים.

מאפיית פואלין. צילום: רונה.

הבולונג'רי הפריסאי  הוא שם דבר עולמי! בבלונז'רי תמצאו מיני לחמים מסוגים שונים וטעמים מיוחדים. לאוהבי הלחם, חנויות הבולונג'רי הפריזאיות הן כמו חלום שהתגשם. הריח המשכר שאופף את החנות והאסטתיקה בה מונחים "היהלומים" גורמים לכל מכור להתרגשות ולפרפורי בטן. אני הרגשתי כמו ילדה בחנות צעצועים ענקית שלא יודעת מה לבחור (כן, ככה אני אוהבת לחם).
 בפריס הכרתי את שרון היינריך, שרון קונדיטורית, חובבת קולינריה, צילום וכתיבה, מגשימה את חלומה ומתגוררת בפריס. הבלוג המדהים שלה (נמצא ברשימת הקישורים שלי ומופיע כאן בהמשך) עוסק בכל מה שטעים בפריס ויש כל כך הרבה מזה. אז היא לקחה אותנו לסיור קולינרי שבמהלכו ביקרנו בבולונג'רי משפחתי בשם פואלין במאפייה זו ניתן למצוא בעיקר לחמים (בבולונג'רי ניתן למצוא גם  מיני מאפים שונים) לחם הדגל נושא את שם המאפייה והוא עגול גדול וכבד. את סיפור המאפייה ורשימת סניפיה אני ממליצה בחום לקרוא   בבלוג של שרון, שהוא בכלל בלוג מעניין ומדיף ניחוחות לכל אוהבי פריס באשר הם.

לחמי שאור, מאפיית טלר. צילום:רונה.

הסיור השני הוא סיור מקומי. ביום חמישי האחרון לקחתי את יותם איתי והצטרפנו לביקור לילי במאפיות ירושלמיות. הסיור התחיל במאפיית ברמן, מאפייה שהחלה את דרכה בשנת 1875 כאשר קרישא ברמן, אם המשפחה, הכינה לחמים ועוגות כמיטב המסורת הרוסית עבור הצליינים שהגיעו לירושלים. בין שאר המאפיות שביקרנו בהן הגענו גם אל מאפיית טלר, מאפיית לחמי שאור שהחלה את דרכה לפני חמש שנים בגוש עציון וכעת פתחה מאפייה וחנות בירושלים. לכל מי שחפץ המאפייה מציעה את לחמיה ב50% הנחה מהשעה 18:45 כל ערב. כל יום מוכרים שם אך ורק לחמים טריים של אותו הבוקר.

שכונת מאה שערים. צילום:רונה

מבחינתי הסיור הפך להיות מעניין כשהגענו לשכונת מאה שערים. אם לא הייתי מצטרפת לסיור לעולם לא הייתי מבקרת באותה שכונה שאני שומעת עליה רק ברדיו. לבושה באופן חסוד וצנוע מכף רגל ועד ראש נכנסתי לשכונה והרגשתי שאני חוזרת אחורה בזמן לאותם סיפורים שמתארים את העיירה היהודית הטיפוסית במזרח אירופה במאות הקודמות. שתי מאפיות בשכונה החרדית היו מעניינות במיוחד. מאפיית אביחיל שהוקמה בשנת 1932 והיתה בעצם התנור השכונתי באותה התקופה, כאשר המשפחות בשכונה הביאו את לחמיהם לאפייה. ירושלמים ותיקים מספרים שהמקום היה נקודת מפגש לצעירים אחרי בילוי בקולנוע. הם היו מגיעים עם גיטרות, קונים לחם חם או עוגה יושבים מנגנים ושרים עד השעות הקטנות של הלילה. מסורת זו הפכה ברבות הימים למועדון שירה ממוסד שבעל המאפייה דני אביחיל ייסד. עם התחרדות השכונה "נשרף המועדון" תרתי משמע, ומאז לא נשאר זכר להווי הירושלמי סביב המאפייה. אבל החסד של המקום נשאר ובמאפייה מקפידים להעסיק עובדים בעלי צרכים מיוחדים.

יותם קולע צמת חלה,מאפיית לנדנר. צילום:רונה.

לא רחוק מאביחיל בתוך תוכי השכונה החרדית יורדים למרתף שבו שוכנת מאפיית לנדנר בת 120 שנה. המאפייה עובדת במלוא המרץ רק בימי חמישי ואופה אך ורק חלות קלועות לשבת. 


אסיים ואומר שאצלנו בבית מזמן כבר מכינים לחם מעשה יד ולב. זנחנו גם את אופה הלחם המודרני והיום אנחנו מתמסרים ללישה במלוא המרץ , לריח התפיחה ולטעמים שבכל פעם משתנים ומתפתחים עם הנסיונות השונים. אני מגדלת מחמצת שאור (זה נתפס כטירחה אבל זה ממש לא!) וחוגגת בכל פעם שהלחם יוצא מהתנור ריחני וטעים. לכל מי שרוצה להתחיל אני ממליצה בחום על ספר שלדעתי הוא הספר הכי טוב שנכתב בארץ על לחם ואפייתו שמו על הלחם לבדו מאת סמדר זורע - ברמק.
עוד קישורים לאתרים מומלצים כתובות המאפיות השונות ואפילו מתכון קל ללחמניות מזינות תמצאו כאן בהמשך. שיהיה שבוע טוב
                                            שלכם
                                             רונה




*הסיפור "דבר קטן וטוב" מופיע בקובץ סיפורים קצרים שנקרא "דבר קטן וטוב" בהוצאת כתר.
* הספר "על הלחם לבדו" מאת סמדר זורע - ברמק.
* אתר מצויין לחובבי אפייה: "הנחתום" http://www.baking.co.il/
* מאפיית טלר - רח' אגריפס 72 ירושלים . טל: 02-62273227
* מאפיית אביחיל רח' פרי חדש 8 ירושלים. טל' : 02-5385556
* מאפיית לנדנר , שכונת בית ישראל , ירושלים. לצפייה בסרטון שמספר את סיפור המאפייה http://www.mesaper.co.il/Default.aspx?ID=5cd13b99-1f24-47c5-9ff7-690ca5cef939

* ההיסטוריה של הלחם עבור ילדים. מתוך כתב העת גלילאו לילדים http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12599

* ההיסטוריה של הלחם , הסבר מקיף מתוך האינציקלופדיה של ynethttp://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-556363-NTU2MzYzXzgyNjM3MzMxXzIxMzUyNQeqeq-FreeYaan,00.html




מתכון קל בריא ומזין ללחמניות שהילדים יאהבו לקחת לגן ולבית הספר..בדוק!!


בקערה גדולה מנפים שתי כוסות קמח מלא +שתי כוסות קמח לבן (רצוי של שטיבל מס 2 ללחם)
מוסיפים 2 כפיות שמרים יבשים וכפית מלח. מערבבים שהמלח יתפזר באופן אחיד. 


לכל זה מוסיפים 2 כפות סוכר חום/ דבש/סילאן
רבע כוס שמן זית/קנולה
כוס וחצי מים חמימים.


החלק החשוב הוא הלישה- 10 דקות לישה טובה ואז להתפיח בקערה מכוסה בניילון נצמד במשך שעה-שעה וחצי. 
למי שיש בבית אופה לחם אפשר להכניס את המצרכים לאופה ואז לבחור בתוכנית לישה והתפחה בלבד.


לאחר שהבצק תפח מוציאים למשטח ולשים שוב במשך 5 דקות נוספות. יוצרים כדורים בינוניים וטיפה פוחסים אותן עם כף היד. מניחים על תבנית עם נייר אפייה להתפחה נוספת של 20-30 דק. בזמן הזה מחממים תנור ל180-200 מעלות (תלוי בתנור של כל אחד). 


לאחר ההתפחה- מורחים בביצה עם קצת מים/חלב ומחכניסים לתנור החם ל 20 דק. מוציאים ומצננים על רשת.


אם רוצים קרום קריספי - בזמן חימום התנור מניחים תבנית ריקה בתחתיתו. רגע לפני שמכניסים את הלחמניות שופכים כוס מים לתבנית בתחתית, ומיד אחרי זה מכניסים את תבנית הלחמניות לאמצע התנור וסוגרים.


ניתן להקפיא את הלחמניות לאחר הצינון, ולהפשרה מעט במיקרו או פשוט בחלל האויר.